טעויות בקניית אמנות הן ברוב המקרים טעויות של בדיקה חסרה: קונים ליטוגרפיה בלי לוודא איך היא חתומה, מתוך כמה עותקים היא הודפסה, באיזה מצב הנייר ומה בדיוק כתוב בחשבונית. את כמעט כולן אפשר למנוע בכמה שאלות לפני התשלום. ריכזנו כאן את שש הטעויות שאנחנו פוגשים הכי הרבה, ואת הבדיקה שמונעת כל אחת מהן.
מהן טעויות בקניית אמנות שהכי קל ליפול בהן?
שש טעויות ברכישת ליטוגרפיה חוזרות על עצמן אצל קונים ראשונים, ולפעמים גם אצל אספנים ותיקים. כולן נוגעות לפרטים שאפשר לבדוק בעשר דקות, עוד לפני שמדברים על טעם או על תקציב:
- לא לבדוק אם החתימה בעיפרון או בפלטה.
- להתעלם מגודל המהדורה ומהמספור.
- לקנות פוסטר או רפרודוקציה שמוצגים כהדפס חתום.
- לא לבקש תמונות קרובות של מצב הנייר.
- לשלם בלי חשבונית שמפרטת מה בדיוק נקנה.
- להחליט לפי המחיר לבד.

טעות 1: לא לבדוק איך היצירה חתומה
כשלקוחות שואלים אותנו על מה להיזהר בקניית הדפס, התשובה מתחילה בחתימה. חתימה בעיפרון נעשתה ביד האמן על כל עותק, אחרי ההדפסה. חתימה בפלטה הודפסה יחד עם הדימוי, באותו דיו, והיא זהה בכל העותקים. פער המחיר בין השתיים יכול להיות גדול מאוד.
הבדיקה פשוטה. מסתכלים על החתימה באור צד: עיפרון יושב על פני הנייר, מבריק מעט, ולפעמים משאיר שקע קטן מלחץ היד. חתימה מודפסת שטוחה, ובזכוכית מגדלת רואים בה את אותו מרקם דפוס שיש בדימוי.
המלכודת הנפוצה בשוק היד השנייה היא הדפסים של שאגאל או דאלי עם חתימה בפלטה, שמוצעים במחיר של חתימה ביד. גם אצל אמנים ישראלים יש מהדורות חתומות בפלטה, וזה בסדר גמור כל עוד התיאור והמחיר אומרים את זה בגלוי. פירטנו את ההבדל בין חתימה בעיפרון לחתימה בפלטה במאמר נפרד.
טעות 2: להתעלם מגודל המהדורה ומהמספור
מספר כמו 12/200 בשולי הגיליון אומר שזה העותק ה-12 מתוך מהדורה של 200. המספר השני חשוב יותר מהראשון. מהדורה של 50 עותקים ומהדורה של 1,000 עותקים הן שני מוצרים שונים, גם כשהדימוי זהה.
לפעמים במקום מספר כתוב A.P או H.C. אלה עותקים שנשמרו לאמן או להוצאה מחוץ למהדורה, ובדרך כלל יש מעט מהם. הם לגיטימיים לגמרי. הבעיה מתחילה כשאין שום מספור ושום מידע על המהדורה, והמוכר מתאר את ההדפס במילה "נדיר" בלי לפרט.
מה לבקש מהמוכר: את גודל המהדורה, את שנת ההדפסה אם היא ידועה, ותמונה קרובה של הפינה עם המספר והחתימה.
טעות 3: לקנות פוסטר שמוצג כהדפס אמנותי
לדעתנו זו הטעות היקרה ביותר ברשימה. פוסטר אופסט של דימוי מוכר יכול להיראות מצוין בתמונה באתר, ובמציאות להיות הדפסה מסחרית שיצאה בכמויות גדולות, בלי חתימה ביד ובלי מהדורה מוגבלת.
זכוכית מגדלת פותרת את רוב השאלות. אלה הסימנים שאנחנו בודקים קודם:
| מה בודקים | ליטוגרפיה או סריגרף | פוסטר או רפרודוקציה |
|---|---|---|
| מרקם בזכוכית מגדלת | גרעין לא סדיר בליטוגרפיה, שכבות צבע אטומות בסריגרף | רשת נקודות קטנות וסדירות של דפוס אופסט |
| חתימה | בעיפרון בשוליים, או בפלטה ומתוארת ככזו | מודפסת בתוך הדימוי |
| מספור | מספר עותק כמו 12/200, או A.P ו-H.C | בדרך כלל אין |
| נייר | נייר אמנות עבה עם שוליים לבנים | נייר דק או מבריק, לעיתים בלי שוליים |
| טקסט על הגיליון | בדרך כלל אין | שם של תערוכה, מוזיאון או הוצאה |
רשת נקודות סדירה מעידה על הדפסה מכנית. יש הדפסים חתומים ביד שהודפסו כך, וזה לגיטימי כשהתיאור אומר את זה והמחיר מתאים. עוד סימנים מפורטים במדריך איך לזהות הדפס חתום וממוספר.
טעות 4: לא לבקש תמונות של מצב הנייר
עותק חתום ביד של נחום גוטמן (1898-1980) הודפס לפני יותר מ-45 שנה. בזמן כזה נייר עובר הרבה, במיוחד על קיר שטוף שמש או במחסן לח. אלה הפגמים ששווה לחפש:
- כתמים חומים קטנים מלחות, שנוטים להתפשט עם השנים.
- דהייה מאור שמש, שמשנה את הצבעים בלי דרך חזרה.
- קו צהוב או חום סביב הדימוי, סימן לפספרטו חומצי.
- שוליים שנחתכו כדי להכניס את ההדפס למסגרת קטנה.
- סרט הדבקה מאחור, קפלים וקרעים בפינות.
בקשו צילום של הגיליון מחוץ למסגרת ובלי זכוכית, וצילום קרוב של כל פינה. מוכר שלא מוכן לפתוח את המסגרת צריך לפחות להסביר למה.
לדעתנו הדפס של אמן פחות מפורסם במצב מצוין עדיף על שם גדול עם כתמים ושוליים חתוכים.

טעות 5: לשלם בלי חשבונית מפורטת
חשבונית שכתוב בה רק "תמונה" לא תעזור ביום שתרצו למכור או לבטח את היצירה. חשבונית טובה מפרטת את שם האמן, את שם היצירה אם הוא ידוע, את הטכניקה, את סוג החתימה, את מספר העותק, את המידות בס"מ ואת המחיר.
אצלנו כל יצירה יוצאת עם חשבונית וקבלה מפורטת. לחלק מהיצירות מצורפת תעודה מהעזבון או מהאמן, ולחלק תעודת גלריה שלנו. לא לכל יצירה יש תעודה, אז מוזמנים לפנות אלינו ולהתייעץ לגבי יצירה מסוימת.
תעודה שהמוכר הדפיס בבית, בלי שם עסק ובלי פרטי היצירה, לא מוסיפה הרבה. הפרטים בחשבונית שווים יותר.
טעות 6: להחליט לפי המחיר לבד
מחיר נמוך מאוד לליטוגרפיה חתומה ביד של אמן מוכר הוא סימן אזהרה. בדרך כלל יש לו הסבר: חתימה בפלטה, מהדורה ענקית, נזק בנייר או פוסטר.
גם הכיוון ההפוך קורה. יש מוכרים שמתמחרים הדפס חתום בפלטה כאילו נחתם ביד, או מוסיפים "נדיר" לכל מודעה. ליטוגרפיה של מנשה קדישמן (1932-2015) משנות ה-80, חתומה ביד וממוספרת, שווה סכום אחר לגמרי מהדפס אופסט של אותה כבשה.
השוו רק בין עותקים דומים: אותה טכניקה, אותו סוג חתימה, מהדורה בגודל דומה ומצב דומה. מה עוד משפיע על הסכום פירטנו במאמר הערכת שווי ליטוגרפיה.
איך קונים ליטוגרפיה בלי לטעות?
שואלים. אנחנו מעדיפים לקוח ששואל עשר שאלות לפני הקנייה על לקוח שמתאכזב אחריה. בדפי היצירות שלנו מפורטים סוג החתימה, המספור כשיש והמידות, ואם חסר פרט, מוזמנים לבקש בוואטסאפ תמונות נוספות לפני ההזמנה.
אפשר לעבור על הליטוגרפיות והדפסי המשי החתומים בגלריה עם הרשימה הזו ביד, ולבדוק כל פרט לפני שמחליטים.
יצירות מהגלריה שאולי יתאימו לכם




שאלות נפוצות
מה לבדוק לפני קניית הדפס?
לפני קניית הדפס כדאי לבדוק חמישה דברים: אם החתימה בעיפרון או בפלטה, מה גודל המהדורה ומה מספר העותק, באיזה מצב הנייר מחוץ למסגרת, אם זה הדפס אמנותי או פוסטר, ומה יופיע בחשבונית. מוכר רציני יענה על השאלות האלה בכתב, עוד לפני התשלום.
איך לא ליפול על זיוף אמנות כשקונים ליטוגרפיה?
לדעתנו ברוב המקרים הבעיה היא תיאור מטעה, ופחות זיוף מתוחכם: פוסטר שמוצג כליטוגרפיה, או חתימה בפלטה שמוצגת כחתימה ביד. זכוכית מגדלת חושפת רשת נקודות של אופסט, ואור צד מראה אם החתימה בעיפרון. כדאי לקנות ממוכר שכותב בחשבונית את הטכניקה ואת סוג החתימה.
האם ליטוגרפיה לא ממוספרת שווה פחות?
בדרך כלל כן, כי מספור מעיד על מהדורה מוגבלת וידועה. יש חריגים לגיטימיים: עותקי A.P ו-H.C, הדפסים מתוך ספרים ותיקי הדפסים, ומהדורות ישנות שלא מוספרו בכלל. במקרים כאלה המחיר צריך לשקף את זה, והמוכר צריך לכתוב בחשבונית בדיוק מה נמכר.
יצירה שצריך קודם לסרוק או לצלם ברזולוציה גבוהה? גם את זה עושים אצלנו בגלריה: סריקה וצילום יצירות אמנות.




